עברו כבר חודשיים מאז שפסקו ההסעות. הקורונה נכנסה אל חיינו והמשק חדל מכל פעילות.
הנפגעים העיקריים בסגר הזה הייתה התחבורה. אפשר לאמר שהתחבורה בכללותה נעצרה לחלוטין, קיפאון מוחלט.
מאז שהחלה דממת המנועים, כל חברות ההסעה הפרטיות, הציבוריות, רכבות ומטוסים, כולם מקורקעים. הכל התחיל בחגיגות פורים, מאז החלה התפרצות הקורונה וכולם נאלצו להישאר בבתים. לא נפגשנו אחד עם השני, לא התראינו, כל אחד צפון בביתו ומתבונן מה קורה בעולם ובישראל. את החגים פסח, עצמאות ולג בעומר חגגנו בזום. כאשר היה צורך בהסעות חיוניות, של כוחות הביטחון או הרפואה או של עובדי משק חיוניים, כלי הרכב שהיו מסיעים אותם הורשו להכניס לרכבם שליש מהתפוסה הרגילה.
ימים אלו של תקופת העומר ולפני חג השבועות, הממשלה החליטה על חזרה לשגרה בצורה איטית והדרגתית, הופעלו יותר קווי תחבורה ציבורית, קצת יותר הסעות פרטיות עם ניסיונות לשמירת מרחק בין הנוסעים. התקווה היא שהמגיפה לא תתפרץ שוב ואז נמצא את עצמנו שוב בסגר..
בהנחה שהכל יעבור בשלום אנו מצפים שחברות ההסעה יחזרו לפעילות מלאה, כלומר, כבר עכשיו ניתן לערוך אירועים עם מגבלה של כמה עשרות אנשים (אולי 100) וכדאי לזכור שעכשיו זו תקופת החתונות וחברות ההסעות מחכות להזמנות של הסעות לחתונות, הסעות לאירועים, טיולים ועוד, כפי שהיה לפני שהגיעה הקורונה. התקווה והציפיות של חברות ההסעה שהביקושים להסעות יוכפלו. באופטימיות זהירה אומר, אולי יחזרו גם טיולים שנתיים בזמן שנותר.
נסיים בתקווה לימים טובים יותר.
